יש לי תינוקת כבת שנה, בעליי החליט לעזוב. יש לו סיבות מוצדקות לעזוב - אני פקעת עצבים בקרבתו, אני עצבנית, מתבטאת לא תמיד יפה ועוצמתית ברגשות ובתגובות. 

הוא כך יגיד. אני מצדיקה אותו. אך למה זה כך ולא אחרת תשמעו את הצד שלי: הכרתי אותו, לא התרשמתי ממנו מי יודע מה. נתתי לזה צ'אנס. כשהתברר לי אורח חייו. קצת הזדעזעתי. ד"ר צעיר, נושק ל- 40 שכל חייו משקיע באקדמיה. כתחביב. 

זהו כל עולמו. כבר בהתחלה דיברתי איתו שזה לא הגיוני שכך הדבר. הרי עבודה ופרנסה הן לא גנאי. היו עליות היו ירידות.עברתי להתגורר בעירו, לא הבנתי מדוע הוא לא מתאמץ ועובר לעירי, הרי עבודה מהסוג שלו ניתנת למצוא בכל הארץ. מסיבות ותירוצים שונים, שתירץ לא היה כך הדבר. אחר כך התברר העניין הוא חייב לגור ליד אימו. 

כמו שומר ראש שלה.הם מנהלים חיים סימביוטים, היא לא נותנת לו לנשום. מהרגע הראשון שהיא ראתה אותי היא התנקלה לי. אמרתי גחמה של אישה מבוגרת. ואז לאט לאט התברר אימו מאוהבת בו עד כלות הנשימה. בכל זאת התחתנו. היא השתלטה על ארגון החתונה למורת רוחי. הוא טיפוס לא מעורב ותלוי באימו נסע לבקר משפחה באירופה בעיצומו של הארגון. 

אימו שיגעה אותי. דרשה לדעת את כל הפרטים. בארוחות שאני ערכתי הלבינה את פני ברבים, לא התייחסה אלי ככלה אלא כמתחרה על לב של גבר. לא הפסיקה לריב. החלקתי בכיתי דיברתי צעקתי דיברתי אל ליבו. לא עזר. היא שיקרה הרבה. השתלטה בכל ענין כל מה שרציתי חיבלה בו.תמרנה קבעה החליטה ראיתי את חיי בסרט מסוג טלנובלה קורעת לב. 

היא אישה מאוד קמצנית וחשבונאית עד הגרוש האחרון. ואז נולדה הקטנה. לאורך ההיריון ביקשה /דרשה/ החליטה שתהיה איתי בלידה לא סירבתי חד משמעית אך גם לא רציתי. בעלי ילדותי מאוד, וחסר ידע בפרקטיקום של החיים. לימדתי אותו הכל שיפרתי לו את תנאי המחיה בתקווה שזה יעשה לו טוב. שילמד שירצה להיכנס לתלם. 

אחרי הלידה אימו חטפה לי את הבת מהידיים, התעצבנה שנפנפתי אותה מהארגון של המסיבה. חשבתי שמשפחתה מבינה שהיא בעייתית. אך ראיתי איך הם תומכים בה בעלי ואחיו. טוענים ואומרים שהיא בעלת אישיות חזקה, אישה מתוסכלת כי משפחתה מפורדת- היא נטשה את בעלה, איש חולה. הבנים שלה תומכים בה לא יוצאים נגדה. היא טפטפה דברים נגדי ללא הפסק. 

לא כיבדה אותי חטפה את ביתי מהידיים, סילקה את אימי שבאה לעזור לי, בפרצופים, באמירות קשות. שלטה בנו שליטה מוחלטת. נטרפה עליי דעתי. היחסים עם בעלי התדרדרו נוצרה דינמיקה איומה. כל מקורות פרנסתו אזלו. ובכל זאת חודשיים אחרי הלידה נסע לבקר את אחיו בחול. לא הייתי מסוגלת לקבל את זה. נסעתי לאימי והיא הייתה מתקשרת ואומרת לי איך זה להיות עם בעל שנטש. 

מקניטה מציקה. בעלי בייעוץ עם משפחתו החליט להתנתק ממני. נותרתי לבד. עם עול כלכלי כבד. עם ילדה. ועם קרע בלב. בתמרוניו הרבים נשאר בבית בטענה שיעזור מה שרצה הוא להראות את התינוקת לאימו. אימו מתייחסת לתינוקת כמו אל ביתה. ביקשתי ממנו שביום מן היום ישמור על הילדה ולא יקרא לאימו לביתניו כי הבית מבולגן מאוד כחי אני עובדת משרה מלאה וגם הייתי מחוץ לעיר, מחפשת דירה לשכירות למגוריי החדשים. 

עשה לי דווקא וקרא לה. זה היה לחם בשבילה. משפחתו כולה השפילה אותי. אין לי מה ללמדכם מהסיפור שלי אלא רק ללמוד לאהוב את עצמי. כי אם הייתי מעריכה את עצמי זה לא היה קורה לי. תאהבו קודם את עצמכם !!! ותבחרו את הנכון שיהי פרטנר, חבר שותף וגם ידע להבין שאימא כמה שהיא אוהבת לא תמיד צודקת