ברוכים הבאים לאתר 2b-free - "גירושין ממבט אחר"

שאלות נפוצות, והתשובות שהמומחים ממליצים עליהן ההורים מתגרשים, והילדים מלאים שאלות כרימון.

"בכל גיל צריך לומר את האמת, אבל לא בהכרח את כולה, ומותר לחסוך מהילד פרטים, אומרת פרופ' רחל לוי-שיף, פסיכולוגית וחוקרת ממרכז "פלג-ביליג" לחקר הזוגיות והמשפחה ב"אוניברסיטת בר-אילן". ואם אתם חשים מבולבלים מול הצורך לענות של שאלותיהם של הילדים, הנה כמה דוגמאות לתשובות על שאלות אפשריות.

"אז אצל מי אני אהיה" "צריך לענות על השאלה הזו מאוד בבירור, ולהבהיר לילד בדיוק מתי יתראה עם כל עם כל הורה". ואם הילד מביע התנגדות ללכת להורה השני? ד"ר עדנה כצנלסון, פסיכולוגית קלינית ומחברת הספר "הורים, ילדים ומה שביניהם": חשוב לשדר לילד, בכל גיל, ששני ההורים רוצים לשמור איתו על קשר, ולא להשתמש בכך כמניפולציה נגד ההורה השני (דוגמה: 'מה אתה רוצה, זה הילד שלא רוצה להיות איתך').

"עם זאת, אם הילד מביע התנגדות, מותר בהחלט ללכת לקראתו, מתוך הבנה שמדובר בשינוי גדול מאוד עבורו: בגילאים צעירים (5-3), כדאי לנסות להבין ממה הילד חרד (למשל: 'אף פעם לא ישנתי מחוץ למיטה שלי') ואולי להציע שהשינוי יקרה בהדרגה, יתחיל בביקורי יום בביתו של ההורה השני ויכלול לינה רק מאוחר יותר".

"בגילאים מבוגרים יותר – מגיל עשר ומעלה – יש חשיבות רבה לדעתו של הילד על הסדרי המשמורת, אבל צריך לקחת בחשבון, שסירוב של הילד לשהות אצל אחד ההורים יכול לנבוע מחשש מכעס של ההורה השני, או מחוסר רצון להשאיר אותו לבד.

במקרים מסוימים כדאי אפילו לערב גורם ניטרלי, שיקשיב לילד ויבדוק מה בדיוק מניע אותו. "עם מתבגרים, רצוי להיות גמישים: אם הנערה מסרבת ללכת להורה השני ביום שישי כי בדיוק אז החברים שלה יוצאים, אפשר אולי לנסות לקיים את הפגישה באמצע השבוע.

המסר הוא שההורה ישתדל שחייו של הילד ימשכו כרגיל, אבל הוא לא יוותר בקלות על הקשר". זה בגלל משהו שאני עשיתי? דב אבן-זהב, פסיכולוג ומרצה במרכז להורות ומשפחה ב"סמינר הקיבוצים": "לא פעם, ילדים מרגישים שהפרידה אירעה בגללם, מפני שההורים רבו על החינוך שלהם. מתוך היגיון דומה אבל הפוך, הם ינסו לעתים 'לעשות בעיות', כדי ליצור סיטואציות שיאחדו את ההורים. חשוב מאוד להסביר לילד, שההורים לא נפרדו בגללו, וגם לא יחזרו לחיות ביחד בגללו".

פרופ' לוי-שיף: "ילדים לפעמים חוששים, שאם אבא עזב את הבית, זה בגלל שהוא לא באמת אוהב אותם. לכן, חשוב לשדר 'אני אוהב אותך מאוד, אבל אמא ואני לא יכולנו להמשיך לחיות יחד'. עם זאת, צריך לזכור שמה שייתן לילד ביטחון באהבת ההורה הוא לא מילים יפות, אלא מעשים". "מי מכם החליט להיפרד?" אבן זהב: "המסר צריך להיות, שאבא ואמא ניסו וניסו להצליח בקשר, וכשראו שזה לא הולך, קיבלו החלטה משותפת להיפרד ולנסות להצליח בקשר אחר. מסר כזה הוא אופטימי, שם דגש על הצלחה ולא על כישלון, ולא מטיל את האחריות על צד אחר".

ואם הילד אומר "אבל אבא אמר שזו אשמתך!"? ד"ר כצנלסון: "אין טעם להתנצל או להמשיך להתנצח באמצעות הילד. מוטב לומר 'נכון, אבא מרגיש שאני אחראית לפרידה. כמו שאתה רואה אין בינינו אמון הדדי, וכשזה המצב, אין טעם להמשיך לחיות ביחד". "אז עכשיו אתם שונאים אחד את השני?" ד"ר כצנלסון: "המילה שונאים היא מילה בעייתית, אבל לפעמים הילד באמת עד לסצינות של שנאה בבית.

לכן, מוטב לומר 'פעם אהבנו אחד את השני והיום אנחנו לא מסתדרים, ואנחנו כועסים הרבה זה על זו". אבן-זהב: "אפשר לומר לילד, שבגלל הבעיות שלא הצלחנו לפתור, לא יכולנו לממש את האהבה שלנו אחד לשני. מאוד חשוב להימנע מאמירות שופטות בנוסח 'אני לא אוהבת את אבא כי הוא כזה וכזה' ולהתמקד במסרים שמדגישים את האנושיות של שני ההורים. למשל, 'לאמא קשה איתי ולי קשה איתה'.

הילד צריך את אהבתם של שני הוריו וזקוק לדימוי חיובי של שניהם". הם עצובים, אנחנו נקרעים. צילום: Able Stock "למה אבא לא מתקשר?" ד"ר כצנלסון: "הנזק הכי גדול לילדים נגרם כשאחד ההורים לא שומר איתם על קשר. הם עלולים להרגיש נטושים ולחשוב שהם רעים, ומהתחושות האלו קשה להם מאוד להתאושש.

המסר לילד במקרה כזה צריך להיות, 'זה לא שמשהו בך רע, אלא זה נובע מכך שלאבא קשה, והוא לא מסוגל לעשות את ההפרדה ביני לבינך. הוא מפסיד מכך שהוא לא בקשר איתך ואנחנו ננסה לטפל בזה'.

במקביל חשוב באמת לנסות לטפל בחידוש הקשר ורצוי לעשות זאת דרך גורם ניטרלי (למשל פסיכולוג בית הספר או עובד סוציאלי בקהילה) שינסה לקרב את ההורה המתרחק אל הילד".

"זה לתמיד?" ד"ר כצנלסון: צריך לומר את האמת ולא להשלות את הילד, כדי שלא להגיע למצבים בהם הוא יבקש מאבא להישאר עוד קצת או יכעס שיראה את אמא עם גבר אחר". ואם באמת נפרדים לניסיון? "מה שאפשר לומר לילדים זה שהוריהם אינם מאושרים מהחיים המשותפים ושהם רוצים לנסות לחיות בנפרד", כותבת פרנסין ספילקה בספרה "מה עם הילדים – משפחה בגירושין, מדריך להורים" (הוצאת זמורה-ביתן), אך מדגישה את הקושי העצום שיש לילדים במצב של פרידה לניסיון.

"בעבורם פרידה ניסיונית דומה לאמירה שמישהו נמצא במצב של חיים ומוות בעת ובעונה אחת. הם נותרים במצב מתמיד של תקווה ומשאלה שהוריהם יחזרו לחיות ביחד. "עם זאת, מוטב לומר זאת מאשר להעלים מהילדים את החלטתכם ולספר להם סיפורים, כאילו אחד ההורים נמצא בנסיעה או בחופשה. כי נניח שתחליטו להתגרש בסוף אותה חופשה.

מה תאמרו לילדים עכשיו? הרי לא יידרש להם זמן רב להבין שמה שאמרתם על החופשה היה רק חצי אמת ואמונם בכם ייפגע – אותו האמון שחשוב כל כך כדי לעזור לילד להשלים עם הגירושים".