סיפורי גולשים

מהר מאוד הוא הכניס אותי אליו לבית שהמשפחה תכיר אותי ואני גם הכנסתי אותו אחרי חודש וחצי. בהתחלה לא הייתי בטוחה בקשר ואחרי שבועיים של היכרות טסתי עם משפחתי להולנד, לחופש, ושם התגעגעתי אליו ומשם התקשרתי אליו כל הזמן והבנתי שאותו אני רוצה. כשחזרתי היינו זוג לכל דבר. התאהבתי בו מהר. 

כי הוא מקרין חום והאהבה בטירוף, הוא חיזר בטירוף, אתו גם הכרתי בפעם הראשונה מהו סקס, בחיי. הייתי בת 22 והחלטתי שאני אעניק את הדבר הכי יקר לי בעולם לגבר שאני אוהב ואתו אתחתן, וכך קרה. התחתנו בחתונה גדולה, באולם ששנינו בחרנו ואהבנו, זה היה היום שהייתי בו הכי מאושרת.

 ידעתי שאני מתחתנת מאהבה גדולה, לגבר שמאוד אוהב אותי, ידעתי בתוכי שהוא יעניק לי מאשר יעניק לעצמו. כי שהוא אוהב הוא נותן את כל נשמתו. החודשים הראשונים של הנישואין היו היפים בחיי. נסענו לאילת לסופשבוע מיד לאחר החתונה. השתוללנו, נהנינו מכל רגע כאילו אין מחר, בזבזנו ונחתנו למציאות של הנישואין. הבעיות התחילו כחודש לאחר החתונה, כשגיליתי שהוא נותן מאחורי הגב שלי לאימו כסף, ועורך קניות בסכומים גדולים. הלווה כספים מחברים וממוסדות, ללא ידיעתי או הסכמתי. 

כחודש לאחר החתונה עליתי במקרה על כמה דברים שהובילו אותי להבין שהוא חי איתי בשקר. רבנו על זה ולא יכולתי להתמודד עם השקרים באותו רגע, הרגשתי כאילו האמת התנפצה לי בפנים וברחתי מהבית לכמה שעות וכשחזרתי הטחתי את זה בפניו. הוא בא אלי ואמר לי כמה שהוא אוהב אותי דיברתי אתו בשפה יפה, הסברתי שאני לא מוכנה להתנהגות כזאת מצידו, שאני מאמינה שהוא אוהב אותי, אך אהבה וחוסר אמון, או בגידה באמון לא הולכים יחד, אין להם מקום בזוגיות שלנו. 

מבחינתי בכל אופן. הוא הבין שהוא טעה, וביקש סליחה והבטיח לי שכל עניין כספי הוא מתייעץ איתי ומקבל את הסכמתי לעניין, עירבתי את אימא שלו בנעשה ואחותו הגדולה שנתנו לו על הראש וניסו להעביר לו מסר שאסור שזה יקרה בחיי נישואין, אם גילינו את זה בהתחלה זה טוב, כי ניתן לתקן ולשפר, הוא הבטיח לי שזה לא ימשיך לקרות., אני האמנתי לו בכל לבי, במשך תקופה, גליתי פה ושם דברים שהוא העלים ממני, שיקר אותי, הלווה כספים. 

לא כל שקר היה נגרר למריבה, כי לא תמיד שמתי על זה דגש, לפעמים גם העלמתי עין משקרים, וחשבתי שאולי הוא יפסיק מיוזמתו, אך השקרים וההעלמות נהיו יותר חמורים, בסכומים יותר גדולים. היו תקופות, עד הלידה ראשונה, שהמריבות היו מגיעות עד כדי כך שהייתי מסלקת אותו מהבית, הוא היה חוזר לאחר כמה שעות ומתפייסים ושוב הבטחות שזה לא יחזור ושוב מתפייסים וחוזר חלילה. הייתה תקופה שנמאס לו להתנצל אז הייתי מכריחה אותו ואז לא הייתי מדברת אתו, עד ההתנצלות, שלא באה כלל מהלב . 

מעשיו גרמו לירידה משמעותית באהבתנו ובאמון שהייתה כל כך גדולה שלא יכולתי אפילו לחשוב על איך אתגבר על כל המכשולים. הגעתי למצב שהייתי רק בוכה ימים ולילות. כשילדתי את הילד הראשון, לפני 3 וחצי שנים, הייתה לנו שמחה גדולה, אך גם שם, כדי לעשות סעודה לכולם, ולהראות שהוא הכי בסדר בעולם, הוא הלווה כסף לכך, גם ללא הסכמתי ולא עשה כלל מה שסיכמנו בננו. אני שכבתי בבי"ח, 5 ימים, לאחר ניתוח קיסרי, וזה נתן לו לעשות כרצונו, בלי שהייתי "שוטרת" לידו. 

עוד בבי"ח הוא סיפר לי שהוא הלווה כסף לשם כך, נורא כעסתי ,אבל הרגשתי רע כ"כ שלא היה לי את הכוח לכעוס עליו. ביום שהשתחררתי מבי"ח, הוצל"פ עיקלה לנו את כל תכולת הבית, בגלל שבעלי היה ערב לאחיו על איזו הלוואה שלקח מהבנק, שלא ידעתי על זה כלל וששאלתי אותו על כך, הוא הכחיש בכל תוקף למרות שיש ראיות מוצקות.

פה התעוררה עוד בעיה שהובילה למריבות אין סופיות: היינו צריכים לשלם ל הוצל"פ כסף על מנת לשחרר את הדברים ו ע"מ לצאת מהתיק, לקחנו הלוואה מהבנק והסכמנו שאנחנו עומדים על כך שאחיו יחזיר לנו את הכסף. עד היום לא ראיתי את הכסף חזרה ובנוסף הוא לא מוכן שהוא יחזיר לנו את הכסף. כל הזמן הזה היו ירידות ועליות, הבטחנו ללכת לייעוץ נישואין, לשפר את הזוגיות כדי לשרוד עוד שנים, אך כל פעם שקבעתי פגישה אצל יועץ, הוא דאג שנבטל, כי "אף אחד לא יאמר לומר לו מה לעשות", הוא מהטיפוסים שסומכים על עצמם בכל, אך בתכל'ס לא עושים כלום בשטח. וכך, נגררנו עוד 3 שנים ללא יעוץ זוגי או הכוונה מקצועית. 

לדעתי יש פה גם עניין שהמשפחה שבה הוא גדל פרימיטיבית, ויעוץ זוגי לא נשמע אצלם, והוא לא יהיה הראשון להתחיל את זה. בכל אופן, בגלל שעירבנו גם את המשפחה, העניינים הלכו והסתבכו. אני נראיתי בעיני משפחתו כקמצנית, כשתלטנית, כאישה שלא נותנת לבעלה חופש, ורוצה רק שליטה. זה כלל לא הזיז לי אך הדיבורים השפיעו עליו, והוא לא נתן לי להחליט כלום, תמיד עשה הפוך ממה שחשבתי, אך יחד עם זאת גם כיבד אותי בדרכו. 

העניינים המשיכו להרע, ולקראת הלידה השנייה שלי, לפני שנה וחצי, גיליתי עוד שקר מעצבן, קשור להעלמת כספים ממני. ועזבתי את הבית שבועיים לפני הלידה, עם צירים, לבית ההורים. הוא ניסה להפציר בי לחזור, וגיסתו התקשרה וניסתה לפשר בננו, הייתי נחושה בדעתי להתגרש החלטתי שמגיע לי משהו יותר טוב מאשר לחיות עם שקרן פתולוגי ומבעל שלא משתף אותי בחייו, ויותר מזה, מעלים ממני ובוגד באמוני.. 

כיוון שידעתי שיכול להיות ניתוח, התארגנתי ללכת לבי"ח בוקר אחד, ולא רציתי שהוא יבוא איתי ללידה, השארתי אצלו את הילד הגדול, והלכתי ללדת עם אימי. היה עצוב לשנינו שהוא לא היה איתי, אך כשאמרו לי שאני נכנסת לניתוח התקשרתי אליו שיבוא, והוא תפס מונית וישר בא אלי. היה קר בננו, הוא לא היה חם כמו בלידה הראשונה. לא קיבלתי ממנו זר פרחים או כל מתנה אחרת ללידה. 

הוא היה קר כאבן. וגם כשבא אלי לבי"ח, יום יום והביא לי את הילד, הוא לא חיבק ולא נישק אותי, ומשפחתו, אפילו לא אחד, בא לבקר אותי בבי"ח. הרגשתי רע, 6 ימים הייתי בבי"ח, כמעט כל הזמן לבד. הוא לא היה מתעניין בי בכלל, הוא כעס עלי,שעזבתי אותו, ושוב , כהרגלו בקודש, הוא לקח הלוואה, ללא החלטה איתי, לגבי השבת אבי הבן, ושוב עם כל הכאבים של הניתוח והלידה וכל המצב רוח שאין כשאת לבד בבית חולים, הרגשתי שוב את ההרגשה של הבגידה באמון, את ההשפלה שבשקרים שלו ואת האכזבה ממנו. 

החלטתי שאחרי הברית אני מתחילה בהליך גירושין. אבל כמובן שהלידה רק איחדה בננו והבנו שיש לנו אהבה ואסור לוותר עליה, למען ילדינו, עוד מאמץ וויתור קטן למען משפחתנו. השתחררתי מבי"ח, וערב אחד השארתי את הילדים עם אימי, ויצאנו לטייל בשכונה ולדבר. הוא אמר שהוא הבין שהוא עשה טעויות, והבטיח ביקר לו, שהוא יפסיק עם זה, עם כל השקרים, הרמאויות וההעלמות. 

ושהוא אוהב אותי יותר דבר בעולם, ומבטיח שנחזור ויהיה טוב לשנינו ולילדים, שזה לא פשוט לפרק משפחה. אמרתי לו שאני צריכה זמן לחשוב, ואז חשבתי לחיוב ,ננסה שוב לחיות ביחד, ונחזור לאהבתנו הגדולה. אך טעינו, האהבה רק ירדה בננו, מחוסר האמון שהיה לי כלפיו, חשדתי בכל דבר, עמדתי איתו גם על השקרים הכי קטנים וטיפשיים ככל שהיו. 

ויעוץ מבחינתו היה רק בדיבורים, כשזה הגיע למעשה הוא פשוט ברח והחליט שלא בא בחשבון.... כבר לא יכולנו לחיות ביחד, המריבות נעשו לחלק מהשגרה בבית - חלק מהזוגיות שלנו, לא היה לנו שבוע ללא מריבות. ואז שמתפייסים, שוב שקר. וחוזר חלילה. הרגשתי נבגדת, הרגשתי שהבן אדם הזה אוהב אותי רק כדי לנצל אותי, ולא מתייחס אלי כאשתו. 

הרגשתי שאני תכשיט בשבילו לאירועים, רק כלי להביא לו כסף הביתה, רק כדי לשרת אותו ולטפל בילדיו. המצב הפך להיות בלתי נסבל, עד כדי כך שבמשך היום לא היינו מתקשרים, ובערב היינו יושבים ביחד, אוכלים ביחד, הולכים לישון, לפעמים נכנסים ביחד למיטה אך מקרים בודדים למען האמת. היו ימים שהיינו יושבים בסלון ביחד, רואים טלוויזיה ביחד, עם יחס קר אחד לשני כבר לא מקבלים אחד את השני בחיבוקים ונשיקות. המצב הפריע לי מאוד. 

הייתי מדברת איתו על זה בלי סוף, אבל כשנכנס עוד שקר, הרס הכול ושוב מתחיל הכאב לחלחל בתוך הוורידים שלי, ונהייתי ממש מדוכאת בתוך מערכת הנישואין הזאת. הגענו למצב שבערבי שבת הוא בקושי היה אוכל את האוכל שבישלתי וטרחתי להכין לו, והיה הולך לישון אצל אימו. בערב שבת!!!! כמה פעמים הוא גם לא טרח לשבת איתי בשולחן, לטעום מהאוכל שהכנתי, מהסלטים שהכנתי במיוחד עבורו, מהעוגה שהכנתי לו, אלא היה חוזר מבית הכנסת, לוקח בגדים ללילה והולך לאימו לישון. הרגשתי זוועה באותם שבתות...... עד כדי כך שכלום כבר לא היה אכפת לי, הייתי מדליקה טלוויזיה וכל השבת הייתי נקרעת טלוויזיה, בניגוד לערכים שקיבלתי. 

ואח"כ מרוב חוצפתו, היה חוזר במוצא"ש כאילו כלום לא קרה, וחי בבית כרגיל. לזה התנגדתי בכל תוקף, למרות שבסתר ליבי חיכיתי לו כל כך שיחזור, הייתי מסלקת אותו מהבית. פעם גם כשרצה לעזוב את הבית בערב שבת, לאחר שאכל והתכונן ללכת, ניסיתי לדבר איתו, לשכנע אותו לא לעזוב אותי לבד בערב שבת, הוא לא חס עלי ועל ילדי ועזב את הבית. איימתי עליו שאם עכשיו הוא עוזב הוא לא חוזר יותר לבית שלנו וגמרנו הכול. ואז הגיע פורים שרבנו היכן לאכול סעודת חג, ולמרות שהורי הזמינו אותנו ל"על האש" וקנו הכול, הוא עשה לי דווקא ורצה ללכת לאימו, וכשהצעתי שלא אוכלים בשום מקום אלא רק הולכים לתת משלוח מנות להורים ובשביל שלא נריב נאכל בחוץ, הוא לא הסכים ובסוף לא אכלנו בשום מקום, והחג נהרס. 

כך גם היה בליל הסדר. כל אחד בנפרד אצל הוריו. הייתי בטוחה שהוא יבוא להורים שלי, שיבוא איתי ועם ילדי להורים שלי, אחרי כל השנים שהיינו אצל אימו בליל הסדר, מה קרה אם שנה אחת נהיה אצל הורי? הוא לא התפשר ואני הפעם לא הסכמתי לוותר כמו בשנים עברו, והוא אכזב אותי ולא בא להורים שלי, בכל החג. כל אותו חג היינו בנפרד, גם בטיולים, גם שנסעתי לאילת עם ההורים, הוא לא הצטרף, לא הצעתי לו גם. ומכאן ידעתי שזה הסוף לנישואין האלו. 

בחוה"מ פסח הוא חזר הביתה, ורבנו, עם כל המתח מליל הסדר, ודחף אותי, הגשתי תלונה נגדו, והוא הורחק, לאחר חקירה ל - 3 ימים. ולאחר מכן הוא לא חזר הביתה בכלל. פעם אחת הוא עקב אחרי וראה שאני בקשר עם מישהו, שטחי לגמרי, ואז הוא ניסה לחזור, אז למורת רוחי הוא היה בא הרבה הביתה, לפעמים הסכמתי לו לישון איתי, לפעמים לא, אבל החלטנו שוב על חזרה. 

אבל אז כבר הבנתי שהוא פתח לי תיק גירושין ברבנות. ומכאן התגלגלו העניינים, שניסינו פעמיים שלום בית, רק במילים מצידו כמובן, וכלום לא בשטח, עד לא מזמן הוא רק דיבר ולא הקריב מעצמו כלום למען חזרה נאותה לזוגיות והאהבה שהייתה לנו. כשניסיתי להתקרב אליו צעד, התרחקתי כמה צעדים אחורה, מכיוון שהוא לא אמין, והראה לי חוסר רצינות, שום דבר לא בא מרצונו האמיתי אלא רק בפה. לצערי. חשבתי בתוך ליבי שנוכל להתגבר על הפערים שנוצרו, על חוסר האמון שנפער בננו, ונבנה חיים חדשים, אך אם אין שיתוף פעולה, איך נוכל לעשות זאת? אי אפשר !!! לחיות כך, כלום לא הולך ומתקדם לכיוון חיובי. אז היום אנחנו סופית מתגרשים, לאחר כמה ניסיונות לחזרה. 

הגשתי בקשה למזונות ויש לי כבר פס"ד אך הוא לא משלם, מלבד חודש אחד. הפעלתי נגדו את ההוצאה לפועל, פתחתי תיק שבימים אלו גובים ממנו את הכסף. אני ממש לא רציתי לעשות את זה, אך אין לי ברירה. אני עם שני תינוקות קטנים, יש לי ים של חובות על שמי עוד מימי הנישואין שלא איכפת לו מהם בכלל.

 ואני נושאת את כל העול לבד. לא מעניין אותו איך אנחנו חיים בכלל, איך אני מגדלת את שני הבנים שלנו, איך החובות משולמים. כלוםםם. עד עכשיו,8 חודשים אנחנו חיים בנפרד הוא לוקח רק את הגדול פעם בשבוע ובשבתות, את התינוק רק השבוע התחיל לקחת, מלבד עוד פעם בודדת, למרות הפצרותיי, ולמרות בקשותי שזה אך ורק לטובת הילדים. 

היום אנחנו מאוד מרוחקים אחד מהשני, מיליון קילומטרים. קשה לי לחשוב עלינו בנפרד, קשה לי לחשוב עליו עם אחרת, ועלי עם גבר אחר. אך חיי לא טובים איתו. אני משלימה בימים אלו עם המצב, של פרידה וגירושין, והולכת לקראת חיים טובים יותר. 

אין ברירה אחרת. לא היה לי פרטנר לנהל חיים זוגיים, חיי שיגרה כמו שצריך. אך אני חייבת לתת טיפ חשוב ביותר שלי יוכל לעזור אם רק היינו תופסים את הבעיות בזמן, אם היה פרטנר לשינוי וזה ברגע שמתחילות הבעיות, מיד לפנות לטיפול זוגי, ולא לתת לזמן לעשות את שלו כי אם יש בעיות הזוגיות זה רק מחמיר אם לא מערבים איש מקצוע. 

במקרה הספציפי שלי, אני בטוחה שאם היינו מטפלים בבעיות בזמן היום היינו יחד...........

 

 

צור קשר

שם מלא:(*)
Please type your full name.

E-mail(*)
Invalid email address.

נושא ההודעה(*)
Invalid Input

נא להזין את ההודעה
Invalid Input

חיפוש באתר

חדשות רצות

כנסו לדף הפייסבוק "גירושין ממבט אחר"
ושתפו אותנו במה אתם מרגישים ובמה תרצו שנעזור גם לאחרים...


**חדש**

מומחים ברשת

 

במידה והנכם מומחים

ומעוניינים לפרסם מאמרים

אנא צרו קשר ...

 

יש לכם סיפור מעניין מעוניינים לשתף?

כנסו לצור קשר / לדף הפייסבוק

שתפו במייל ואנו נפרסמו בעילום שם כמובן!

 

 

 



התחברות

2b-free סקר

האם להתגרש ולהישאר חברים?

זה לא בריא - 0%
ממש לא כדאי - 20%
כדאי מאוד אפילו - 20%
זה מוביל לדברים אחרים - 0%
זה לא מוביל לשום מקום - 40%
אולי לעיתים רחוקות - 20%
אולי לעיתים קרובות - 0%

Total votes: 5
The voting for this poll has ended on: 26 יונ 2013 - 14:26