כתבות / עיתונות

לא בילינו מספיק יחד ומיד קבענו תאריך לחתונה, ונכנסנו לסחרור של ארגון החתונה, ההורים היו מאושרים כמו כל הורה שילדיו מסתדרים ומתחתנים מהר.

מיד לאחר החתונה יצאנו לירח דבש באיטליה, 5 ימים של כיף, יחד, רומנטיקה המון אהבה, אני חושב שמאז ועד היום אלו חמשת הימים היחידים שזכורים לי שבהם נהנתי עם אשתי לבד. חזרנו לארץ ולשגרת העבודה וחיי היום יום, תוך חודש הודיעה לי אשתי שהיא בהריון עם בננו הבכור גיל.

 

גיל נולד אחרי 9 חודשי הריון, היינו מאושרים כמו כל זוג שמיד נכנסים להריון בלי בעיות בדרך. כמו שכתוב בספרים. גידלנו אותו בנחת מן חיי שגרה רגילים ביותר, המשכנו במרוץ סביב הזמן, כי היינו צריכים כמו כל זוג לשלם משכנתא על בית חדש, לשלם תשלומי ארנונה, מים, חשמל טלפונים, אשתי אהבה לעשות קניות ולבזבז וזה גרם לנו לויכוחים נוראיים, היינו עולים למיטה בלילה ולא מקדישים לעצמנו זמן איכות מיד מסובבים את הגב ונרדמים, היינו שוכבים אולי אחת לשבועיים וגם זה היה בלי חשק רק בשביל להרגיע את היצר המיני, לא שהיא היתה יוזמת הייתי צריך לעשות הכל היא אפילו לא היתה זזה, זה היה פשוט מבחיל, הייתי גומר ומסתובב.

 

לאחר שנתיים אשתי נכנסה להריון עם בתי שירי, זו היתה הפתעה כי אשתי לקחה גלולות ולא ציפיתי לזה לא בשלב זה כי היה קשה וגם ככה לא תיקשרנו במיוחד הכל היה סביב הילד, לא ידעתי מה לעשות אי אפשר היה לדבר עם אשתי על הנושא כי היא מאוד רצתה את ההריון, אז שתקתי כרגיל. בתי שירי נולדה, גיל היה כבר כמעט בן שלוש, הוא היה הכי מאושר ששירי נולדה עזר לאשתי לרחוץ, להלביש, לחתל כל דבר שהיה סביב אחותו הוא היה שם, אני נתתי את כל כולי לילדים .

 

אשתי המשיכה עם הבזבוזים קניות בגדים בתי קפה עם החברות ואני עובד סביב השעון שבין לבין צריך לרוץ להעביר את הילדים מהגן למטפלת של הצהרון, לחזור הביתה להכין ארוחת ערב, מקלחות, סיפור ובסוף אשתי היתה אומרת אוי כמה שאני גמורה, הייתי עושה פרצוף ובליבי אומר ממה גמורה? מעוד קניון מעוד מבצע??????? זהו ככה עברו להם השנים והימים הילדים גדלו הולכים כבר לבית ספר, וחיי השגרה נמשכים אני ואשתי מתקשרים רק מה שקשור לילדים אין לי אהבה אין לי עם מי לדבר על מה שמפריע או מה שהיה בעבודה, לא מבלים שלא נדבר עם חו"ל זה לא על הפרק בכלל,

 

אני מרגיש חור ענק בלב, יום אחד ישבנו לקפה בבוקר ואשתי אמרה די הילדים כבר גדולים בני 7 ו 8 אולי נעשה עוד ילד, אמרתי לה למה? היא אמרה אני רוצה עוד אחד למה אתה לא אוהב אותם? אמרתי לה מה הקשר הילדים הם כל עולמי אבל למה עד שהסתדרנו מבחינה כלכלית וחוץ מזה בליבי חשבתי עוד ילד לדאוג ומה איתי אולי גם אני רוצה להיות ילד אולי הילד שבתוכי עוד לא יצא? מהרגע שאשתי העלתה את נושא ההריון היחסים ביננו הלכו ודעכו כל כך לא רציתי את ההריון השלישי, הייתי מתוסכל ולא היה לי עם מי לדבר, בעבודה הדרישה היתה גבוהה לא הרמתי את הראש, בבית עם הילדים במשרה שניה,

 

בראשי עברו מחשבות על גירושין אבל חשבתי על הילדים שלי והלב נצבט, חשבתי לי מה לא אראה אותם איך הם גדלים, מי יקריא להם סיפור לפני השינה מי יקלח ילביש יצחק איתם הייתי מסוחרר מהמחשבות, לא הייתי ישן בלילה, רציתי ללכת לבעל מקצוע שייעץ לי ואז הכרתי את מירה הפסיכולוגית שלי, יום אחד בעבודה גלשתי במחשב וחיפשתי פסיכולוגים בנושא ייעוץ נישואין, והגעתי למירה, מירה היתה בחורה נאה מטופחת בסביבות גיל ה 35, אהבתי לבוא אליה מן שינוי אוירה, סוף סוף יש עם מי לדבר ולמי לפרוק את הבעיות והתסכולים.

 

אני חושב שבתוכי התאהבתי בה, הייתי יושב בעבודה ובוהה, בלילה כשהייתי עם אשתי דמותה היתה רצה לי, זה היה נעים. ואז באחד מהמפגשים ביננו, התקרבתי אליה ונישקתי אותה בחוזקה היא לא נרתעה ושיתפה פעולה אוי זה היה נעים אחרי 9 שנות נישואין פתאום אשה מחבקת, מלטפת, מנשקת ורוצה בי. היו לי פרפרים בבטן. אשתי גילתה שאני הולך לטיפול ונורא כעסה כי מבחינתה הכל היה בסדר, כשאמרתי לה שאין ביננו תקשורת היא כעסה ואמרה שאני טועה, היא לא מבינה שתקשורת זה לדבר עלינו ולא על הילדים, היא הכריחה אותי להפסיק את המפגשים והבטיחה שיהיה בסדר, לא היה בסדר.

 

את מירה הייתי נוסע לפגוש מפגשים קצרים בשביל הנשמה וזה היה מרענן. יום אחד אשתי הודיעה שהיא בהריון, כולה מפעם אחת חפוזה שהיתה היחידה באותו החודש.אני חשבתי שעולמי חרב עלי כי בכל זאת זה מחייב זה עוד ילד, עד שהילדים גדלו והיו עצמאיים, מה לחזור שוב לטיטולים למטרנה לקום בלילה??? הימים נעשו קשים מאוד ביננו , מתוחים, התווכחנו מהבוקר עד הלילה הילדים סבלו נורא והחלטנו על אף ההריון המתקדם שאנו מתגרשים. אשתי עכשיו בחודש ה 7 להריונה יש לנו עוד בת בדרך, אנחנו באמצע בלגן של עו"ד הסכמים חלוקת הרכוש, וזה נורא מתסכל איך הילדים יתמודדו עם הגירושין והתינוקת החדשה גם יחד.

 

עברתי לגור יחד עם מירה הפסיכולוגית, האהבה גדולה, יש המון תקשורת בחיים לא התעניינו בי כמו שמירה מתעניינת ושואלת כל הזמן לשלומי, אף פעם לא אהבו אותי ואהבתי כמו שמירה ואני מאוהבים. אני לא יודע מדוע נשארתי עד היום בבית, חייתי כמו דג בבועה בלי לתקשר עם בת הזוג שלי, איך זה אפשרי??? אני מסתכל אחורה על כל השנים המבוזבזות וזה כל כך מעציב אותי, אילו היו נפתחות לי העיניים קודם לכן אולי הייתי מאושר מזמן, אבל אין לבכות על חלב שנשפך, תודה לאלוהים שהכיר ביני לבין מירה היא פשוט ממלא לי את החסר.

 

ביתי השלישית נולדה בזמן הליך הגירושין קוראים לה שקד היא יפיפיה אבל לא אשמה שנולדה לתוך מריבה, מקווה שתגדל חיים שקטים ושלווים.

 

ואני בא להעביר לכם מסר מאוד חשוב, אל תכנעו לחיי נישואין כשהם מתים, קומו לפני הדקה ה 99 אפילו אם חוששים מלהישאר לבד, תעשו את הצעד ומבטיח שיש אור בקצה המנהרה !!!

 

צור קשר

שם מלא:(*)
Please type your full name.

E-mail(*)
Invalid email address.

נושא ההודעה(*)
Invalid Input

נא להזין את ההודעה
Invalid Input

חיפוש באתר

חדשות רצות

כנסו לדף הפייסבוק "גירושין ממבט אחר"
ושתפו אותנו במה אתם מרגישים ובמה תרצו שנעזור גם לאחרים...


**חדש**

מומחים ברשת

 

במידה והנכם מומחים

ומעוניינים לפרסם מאמרים

אנא צרו קשר ...

 

יש לכם סיפור מעניין מעוניינים לשתף?

כנסו לצור קשר / לדף הפייסבוק

שתפו במייל ואנו נפרסמו בעילום שם כמובן!

 

 

 



התחברות

2b-free סקר

האם להתגרש ולהישאר חברים?

זה לא בריא - 0%
ממש לא כדאי - 20%
כדאי מאוד אפילו - 20%
זה מוביל לדברים אחרים - 0%
זה לא מוביל לשום מקום - 40%
אולי לעיתים רחוקות - 20%
אולי לעיתים קרובות - 0%

Total votes: 5
The voting for this poll has ended on: 26 יונ 2013 - 14:26